מרפאה וטרינרית אילת

מחקרים מראים שכ-70% מהחתולים וכ-80% מהכלבים סובלים כבר בגיל שנתיים מדרגה מסוימת של מחלת שיניים.

 

תחילתה של מחלת שיניים בהצתברות רובד חיידקי – פלאק.

רובד חיידקי – פלאק הינו שכבה דקה של חיידקים, חלקיקי מזון ורוק המצפים את דופן השן.

כתוצאה מהפלאק נוצר שטח פנים דביק המושך אליו חלקיקים ומיקרואורגניזמים נוספים. הפלאק הוא בלתי נראה. 

 

אחרי הפלאק מגיעה אבן השן.

אבן-השן מורכבת ממלחים, מינרליים שונים וחומר אורגני מחלקיקי מזון (פלאק שהתקשה). בתוך השכבה הרכה של המזון מתפתחים חיידקים הגורמים לדלקת חניכיים סביב השן במיוחד במקום החיבור בין השן לחך. בשלבים המוקדמים של הצטברות אבן-השן החומר עדיין רך וניתן להבחין בכמה סימנים כגון: שיכבה צהובה - חומה על השיניים, ריח רע מהפה, הרקמה בגבול החניכיים לשיניים נעשית אדומה (במקום הצבע הורוד הטבעי) וניתן גם להבחין בקפל מעובה של חניכיים המקיפות את השיניים. הריח הרע מהפה נגרם בגלל ריקבון של מזון ושל רקמת חניכיים מסביב לשיניים. אבן השן מספקת שטח פנים מחוספס אליו נצמדים חיידקים נוספים וכך האבן ממשיכה להיבנות. במידה ולא תוסר אבן השן מהשן באמצעים מכניים היא תוביל לדלקת חניכיים. טיפול וטרינרי בשלב המוקדם יסיר את שכבת משקע האבן והחיידקים שעל השיניים וימנע פגיעה ברקמת החניכיים התומכת בהן.

 

אחרי אבן השן מגיעה דלקת החניכיים.

בשלב מתקדם יותר של המחלה, מחריפה דלקת החניכיים וגורמת לנסיגת החניכיים. חלק השן שהיה מכוסה ברקמת החניכיים נחשף לעין. יתכן והכלב או החתול יסבלו מכאב בזמן האכילה ובדרך כלל ימנעו ממזון קשה (בגלל התנדנדות של השיניים ובסוף איבודן). תתכן גם ירידה במשקל ונזילת ריר מהפה. המצב הוא הפיך.

 

לבסוף מחלה פריאודנטלית- מחלת ליגמנט (גיד) השן.

בשלב הסופי והחמור של המחלה תיהרס הרקמה התומכת בשן. סביבת השן נפגעת: עצמות הלסת, ליגמנט השן ומבנים נוספים. מופיעים פצעים בחניכיים ולעיתים גם דימום. בגלל כלי הדם הרבים המזינים את החניכיים, החיידקים והרעלנים עלולים להגיע דרך מחזור הדם גם לאיברים  אחרים בגוף (לב, כבד, כליות) ולפגוע גם בהם. בשלב זה חלק מנזקי התהליך אינם הפיכים. הטיפול בשלב זה יהיה מיועד להרחיק שיניים פגועות, להסיר את אבן השן ולהגיע למצב בו ניתן לטפל בדלקת בעזרת אנטיביוטיקה.         

 

הגורם השכיח ביותר לדלקת בחניכיים הוא הצטברות אבן שן במקום החיבור בין השן לחניכיים.

גורמים אחרים יכולים להיות זיהומים מחיידקים או מוירוסים, חומרים זרים (כמו שיער, מזון, עשב וכד') ותגובה של גירוי לחומרים חריפים.

 

דלקת חניכיים היא מחלה המתפתחת לאורך זמן והשלבים המוקדמים שלה (אדמומיות קלה בשולי החניכיים) לעיתים קשים לזיהוי. במהלך התפתחות המחלה החניכיים מתעבים ונסוגים, מופץ ריח רע מהפה ועשויים להופיע פצעים או כיבים על החניכיים וכן כאבים.

 

דלקת חניכיים לא מטופלת מביאה לעיתים קרובות לאיבוד שיניים ולמחלות שיניים וחניכיים קשות יותר. כמו כן השיניים מחוברות בשורשיהן לסינוסים ויכולות להעביר את הזיהום לסינוסים עצמם ולגרום לדלקת בסינוסים (סינוסיטיס).

 

צעדים למניעה ונקודות חשובות בטיפול באבן- השן ובדלקת החניכיים:

​

1. הטיפול בדלקת חניכיים מתחיל בניקוי יסודי של השיניים בעזרת מכשיר אולטרא סוני מיוחד ונעשה בטשטוש, כדי    לאפשר ניקוי כל חלקי השיניים ובדיקה מקיפה יותר של הפה. בדרך כלל יש צורך בטיפול שיניים שגרתי כדי למנוע      הישנות הדלקת וכן כדי לפקח על דלקת חניכיים כרונית. אחרי הניקוי נעשה ליטוש (פוליש) לשיניים להשלמת            התהליך. יש להגיע לביקורת כל 6 חודשים.

2.  ניקוי שיניים יומי- זהו המפתח למניעת הצטברות רובד חיידקי. (ראה סעיף 3).

3. תזונה - במרבית מהמקרים קיים צורך להחליף את המזון הרגיל במזון רפואי מיוחד. כשחיית המחמד אוכלת מזון רפואי מיוחד כופתיות המזון הייחודיות מנקות את שיניה ומסירות מהן את רובד החיידקים (פלאק). מחקרים מדעיים מוכחים שזו השיטה היעילה ביותר למניעת הצטברות רובד חיידקי – פלאק. קיימות שיטות נוספות למניעת הצטברות רובד חיידקי שנמצאו פחות יעילות:

האכלה של הכלב או החתול במזון יבש וקשה- בשיטה זו רק קצה השן מתנקה. ניתן לצחצח שיניים עם מברשת ומשחה מיוחדים לבעלי החיים (לא במשחת שיניים רגילה היכולה לגרום נזק לבעל החיים) שיטה זו יעילה אך יש לצחצח את השיניים של חיית המחמד פעמיים ביום. מחקרים הראו שאחרי 6 חודשים רוב הבעלים של חיית המחמד פשוט מתיאשים. אצל חלק מהכלבים ורוב החתולים לא ניתן לצחצח שיניים בגלל התנגדות בעל החיים. אצל החתולים גם כאשר הם משתפים פעולה, ציחצוח השיניים אינו יעיל (מברשת שיניים גדולה המצחצחת שיניים קטנות לא מגיעה ביעילות לכל השיניים). אפשרות נוספת היא נתינת לעסניות לשיניים, המשחררות אנזימים (חלבונים המפרקים חיידקים) לחלל הפה. גם במקרה זה יש לתת שתי לעסניות ליום (רוב הבעלים נותנים לעסנית או שתים לשבוע). נתינת מזון יבש המכיל נוסחה דנטלית, בו הוכנסו האנזימים כך שהכלב "מצחצח שיניים" בזמן האכילה. יעילות מזון זה פחותה מהמזון הרפואי המיוחד.

4. מומלץ לתת את כל התרופות בהתאם להוראות. אנא הודע לרופא הוטרינר אם אינך מצליח לעשות זאת.

​

מומלץ להימנע ממזון שימורים או להרטיב מזון יבש מכיוון שמזון זה אינו שומר על היגיינת הפה, נשאר משך זמן ממושך בשיניים ומזרז יצירת רובד חיידקי השן. יש למנוע מתן עצמות בקר גדולות- הן עלולות לשבור שיניים או להשבר בעצמן לחתיכות קטנות וחדות ולהינעץ בחניכיים. לחטיפי כלבים וחתולים אין השפעה כלל על ניקיון השיניים וסילק רובד חיידקי.

חיות המחמד יודעות להסתגל לכאבים כרוניים של החניכיים (הם ימצאו דרך לאכול כך שהכאב יופחת, לדגומא העברת מזון לצידו השני של חלל הפה) ולכן הבעלים של חיות מחמד אלו חושבים בטעות שמחלת השיניים אינה מלווה בכאבים.  

 

אם תקפיד/י למלא אחר ההוראות שניתנו לך בדף מידע זה תוכל/י למנוע בקלות מבעל החיים שלך כאבים וסבל מיותרים, אובדן שיניים, ריח רע מהפה ושיניים צהובות.

שיניים וחניכיים במצב בריאותי ירוד אינן גזרה משמיים- ניתן לטפל בהן בקלות.  

          

בדיקת שיניים היא חלק מהבדיקה הרפואית בכל ביקור במרפאה. 

     

יש ליידע את הרופא הוטרינר באם מופיעים הסימנים הבאים:

 

• הריח הרע מהפה נשאר או חוזר.

• יש דימום מהחניכיים.

• בעל החיים מסרב לאכול או מתקשה ללעוס.

• יש שינוי במצב הבריאותי של בעל החיים.